¹ אני שאמרתי לעולם דיי. ב״ר פמ״ו. ילקוט רמז פ״א. ורש״י עה״ת.

² שכל זמן שהערלה בך אינך תמים. עי׳ נדרים ל״א ב׳ שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר והיה תמים. וע״ע שם דף ל״ב ע״א לא נקרא תמים אלא ע״ש המילה שנא׳ והיה תמים. ועי׳ ב״ר פ״מ. וילקוט רמז פ״א. ופדר״א פכ״ט. ומובא ברש״י עה״ת בראשית י״ז א׳ וז״ל התהלך לפני במצות מילה. ובדבר הזה היה תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני.

³ ד״א והיה תמים. נדרים ל״ב ע״ב. וילקוט רמז פ״א. ותנחומא לך במאמר ילמדנו רבינו מהו שיהא מותר לאדם לרפאות מכתו בשבת.

⁴ לפי שלא מל עדיין. פדר״א פכ״ט. תנחומא לך בפ׳ ויפול אברהם על פניו.

⁵ מיכן אמרו. ברכות י״ג. ב״ר פמ״ו ופע״ח. ילקוט רמז פ״א.

⁶ סיפור הוא. כ״ה בב״ר פע״ח. אבל בפמ״ו הגי׳ דלמא שנייה היא. והכוונה אחת היא כי ״דלמא״ בל׳ ירושלמי הוא סיפור׳ וזה שמתרץ דלמא פי׳ ״ספור״ שנייה היא. דין אחר לו שמותר לומר גם אברם.

⁷ י״ג בריתות כתובים בפ׳ מילה. במשנה נדרים ל״א ע״ב ותנחומא לך. גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. ופי׳ הר״ן שלש עשרה בריתות נכתבו בפרשת המילה עכ״ל. וראיתי בפי׳ המשניות להרמב״ם ז״ל במשנה שם וגם בסוף ה׳ מילה מנה הי״ג בריתות. וז״ל ואלו מנינם ואתנה בריתי (בראשית י״ז ב׳). הנה בריתי (שם ד׳). והקמותי את בריתי (שם ז׳). לברית עולם (שם שם). את בריתי תשמור (שם ט). זאת בריתי (שם י׳). לאות ברית (שם י״א). והיתה בריתי (שם י״ג). לברית עולם (שם שם). בריתי הפר (שם י״ד). והקמותי את בריתי (שם י״ט). לברית עולם (שם שם). בריתי אקים (שם כ״א). עכ״ל. ומצאתי בירושלמי נדרים פ״ג ה״ט אמר רבי יוחנן בר מרייה כתיב ביום ההוא כרת ה׳ ברית את אברם לאמר [צ״ל כרת ה׳ את אברם ברית לאמר] (בראשית ט״ו י״ח) עד ואת בריתי אקים (שם י״ז כ״א) שלש עשרה בריתות. עיין בשירי קרבן שהקשה לפי הירושלמי איכא י״ד. וע״ש אולם הגי׳ משובשת וצ״ל וירא ה׳ אל אברם וגו׳ ואתנה בריתי (בראשית י״ז ב׳) עד ואת בריתי אקים י״ג בריתות. וכן הגיה הרב בעל פני משה כי האי קרא ביום ההוא לא כתיבא בפרשת מילה. אלא בכריתות ברית בין הבתרים ולפי זה לא חשב הרמב״ם מנינא אחרינא דלא כירושלמי. וסרה קושית הרב שירי קרבן על הרמב״ם ז״ל. ובמדרש תדשא פ״ה (בית המדרש ח״ג צד קס״ח) איתא כנגד י׳ מאמרות ברך הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון כו׳. וכנגד כן נתנסה אברהם י׳ נסיונות וכנגדן נאמרו עשר בריתות בפרשת מילה ע״כ. וכן במדרש במ״ר פי״ד כף אחת עשרה זהב כנגד י׳ מאמרות שנברא בהם העולם כו׳ וכנגד עשר בריתות האמורות בפרשת מילה (ובמדרש תדשא פ״י צד קע״ד חסר זה). והטעם אשר המדרש תשיב רק עשר בריתות. כי מונה וסופר הבריתות מן ואתנה בריתי עד בריתי הפר בפסוק י״ד שהם עשר אבל ג׳ בריתות שנאמרו אח״כ בפסוק י״ט וכ״א לא קחשיב. או יש לומר שהמדרש חשב רק הפסוקים. והם במספר עשר. ושלש פעמים ״לברית עולם״ שנאמרו בפסוק א׳ חשבינהו בחדא. ולא נמנו במספר.

⁸ ע״מ שתקבלו עליכם אלוהותי. ב״ר פמ״ו. ילקוט רמז פ״ב.

⁹ א״ר יוחנן אמר רב. בב״ר פמ״ו ר׳ הונא ור׳ יוחנן. ר׳ הונא אמר ואתה מיכן למוהל שיהא מהול (ר״ל אתה שתהיה מהול דוקא אז תמול אחרים) ור׳ יוחנן אמר המול ימול מכאן למוהל שיהא מהול (קרי ביה המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרים רש״י ע״ז כ״ז ע״א). ע״כ יש לתקן שצ״ל א״ר הונא מיכן למוהל שיהא מהול. וכן בע״ז כ״ז ע״א איתא מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה את בריתי תשמור (פירש״י וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים) ור׳ יוחנן אמר המול ימול (פירש״י הבאתי למעלה) תראה ג״כ שמה שהובא בפנים א״ר יוחנן אמר רב טעות הוא.

¹⁰ תני הלוקח. ב״ר פמ״ו. וילקוט רמז פ״ב. ושם הגי׳ הלוקח עובר שפחתו של עובד כוכבים ועי׳ שבת קל״ז ע״א.

¹¹ להוציא ערל מהול וגבעוני מהול. עיין ע״ז כ״ז ע״א. ערבי מהול וגבנוני מהול פירש״י גבנוני אומה מהולה. צ״ל כמו שהביא המחבר גבעוני מהול. ובמקום ערל מהול הציגו בגמרא ערבי מהול. וכן ביבמות ע״א ע״א איתא לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול. ונרשם שם בצדו ס״א גבנוני. וגם רש״י שם כתב גבעוני מהול שם אומה שמוהלין עצמן. ועיין ירושלמי שבת פי״ט ה״א כותי אינו נול את ישראל מפני שמתכוין לשם הר גריזים.

¹² וכן הלכה רב ור״י הלכה כר״י. הוא סיום המחבר לדינא לקוח משאלתות דרב אחאי גאון פ׳ וירא אות י״ט. וכן ריש שמות אות ל״ז. וכן הביא הרמב״ם ה׳ מילה פ״ב ה״א הכל כשרין למול ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש. וגם הרי״ף כתב כן דהלכה כר״י דקיי״ל רב ור״י הלכה כר״י. ועי׳ בכסף משנה שם. וגם הבה״ג כתב דאשה כשרה למול. ועי׳ בתוס׳ ע״ז שם ד״ה אשה שכתבו שיש לפסוק כרב דאין אשה כשרה למול דאע״ג דרב ור״י הלכה כר״י בהא הלכה כרב דברייתא דר׳ יהודה הנשיא קיימא כוותיה עכ״ל. ועיין בהגהות מיימוניות שם.

¹³ מילה ופריעה. ב״ר פמ״ו. וירושלמי שבת פי״ט ה״א (דף י״ז ע״א) ועי׳ בבלי שבת קל״ז ע״ב. יבמות ע״א ע״ב.

¹⁴ ד״א מילה וציצין המעכבין. ב״ר וירושלמי שם. ועי׳ שבת קל״ג ע״ב.

¹⁵ להביא הנולד כשהוא מהול. ב״ר וירושלמי שם.

¹⁶ דברי ב״ש וב״ה אומרים א״צ. שבת קל״ה ע״א. וב״ר וירושלמי שם.

¹⁷ והלכה כב״ה. עיין בגמרא בבלי שם ובירושלמי וב״ר שם. ועי׳ תוס׳ ד״ה לא נחלקו. ובשאילתות ריש וירא אות י׳.

¹⁸ חל יום שמיני. שבת קל״ה ע״א.

¹⁹ והלכה כב״ה. עיין בהרא״ש שבת שם. ועיין בשאילתות ריש וירא. ובהעמק שאלה שם. ופה אין המקום להאריך.

²⁰ תנן במסכת שבת. דף ק״ל ע״א במשנה.

²¹ והלכה כר״ע. שם קל״ג ע״א.

²² וכי אמרינן דמכשירי מילה לא דחו שבת. הוא משאילתות וירא סי׳ י׳ בד״ה ברם צריך מה לומר לגוי. וז״ל אי נמי כי לא דחו מכשירים דקמי מילה כו׳ ועיין בהעמק שאלה אות ט׳.

²³ עושין כל צרכי מילה. שבת קל״ג ע״א במשנה.

²⁴ וביום טוב שוחקין לכתחלה. הוא דברי המחבר שהוסיף באמצע המשנה עפ״י מאמרם שם דף קל״ד ע״א.

²⁵ קטן נימול. שבת קל״ז ע״א במשנה.

²⁶ מפני הספק. הוספת רבינו וע״ש בפי׳ רש״י.

²⁷ תניא אין מביאין. שבת ק״ל ע״ב. ומן תניא עד בלי עירוב הוא שלא במקום וראוי להיות למעלה אחר המלות ודחי לא תעשה.

²⁸ בין השמשות בע״ש. שבת קל״ז ע״א במשנה.

²⁹ יו״ט שחל להיות אחר השבת. שם במשנה.

³⁰ ואם חלו ב׳ ימים טובים. במשנה שם ואם חלו ב׳ ימים של ר״ה. וכן הוספתי בפנים.

³¹ אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא ליתא מלת אלה. ואולי כוונתו. עה״כ אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם (שם שם ד).

³² שאין הדבר תלוי בראיית הלבנה. עיין רבינו בחיי פ׳ בא מה שהביא בשם רבינו חננאל ע״ש.

³³ ומפי המקבל הממון כו׳. עי׳ ר״ה כ״ב ע״ב.

³⁴ במס׳ ר״ה. דף כ׳ ע״א.

³⁵ כי בעוד הימים ההם היו ישראל מקטרים לו. בקרא כי עד הימים ההמה.

³⁶ והעמידו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה. בקרא והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה.

³⁷ שמילה בזמנה דוחה את השבת. שבת קל״ב ע״א.

³⁸ שאם יש צרעת. שם שם ע״ב.

³⁹ א״ר פפא. שבת קל״ג ע״ב.

⁴⁰ קטן שחלה. שבת קל״ז ע״א. אמר שמואל חלצתו חמה כו׳ ומובא בשאילתות אחרי מות סי׳ צ״ג.

⁴¹ ותני לודא. שם חכם. רש״י.

⁴² עדיף יום הבראתו. שבת שם. ויבמות ע״א ע״ב.

⁴³ וכן הלכה. עי׳ רא״ש שם. ובקרבן נתנאל אות כ״ג.

⁴⁴ קטן המסורבל בבשר. שבת קל״ז ע״ב. ומובא בשאילתות אחרי סי׳ צ״ג.

⁴⁵ ת״ר המל אומר. שבת קל״ז ע״ב. תוספתא ברכות פ״ד.

⁴⁶ והעומדים שם. כך הביא רב עמרם גאון צד נ״ב. וכ״ה גי׳ הרי״ף. ובגמרא שבת שם הגי׳ העומדין אומרין כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה וכו׳. ועי׳ בקרבן נתנאל שם אות כ״ה.

⁴⁷ והמברך אומר. עד הסיום שצריך לחתום עם אשר שם בבשרנו. חסר בכ״י פלארענץ.

⁴⁸ אל חי. בגמ׳ שם אל חי חלקנו.

⁴⁹ צוה. עי׳ בהעיטור שם שהביא שנשאל מרב האי *צוה* או *צוה*. והשיב *צוה* ולא *צוה*.

⁵⁰ ת״ר יש יליד בית. שבת קל״ה ע״ב.

⁵¹ חקות שמים וארץ לא שמתי. חסר אח״ז בא״י כורת הברית.

⁵² וכן המל את העבדים אומר כו׳ ולהטיף מהם דם ברית. חסר הסיום שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ. שנא׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי בא״י כורת הברית. או חסר מלת וכו׳. ובכ״י פלארענץ חסר המאמר הזה וכן המל את הגר. וכן הרי״ף שבת פי״ט דף קמ״ו ע״א הביא ג״כ כן. אולם בגמ׳ שבת שם אמרו המל את העבדים אומר אקב״ו על המילה והמברך אומר אקב״ו למול את העבדים. והעירותי בהערות שלי לתשובות הגאונים צד ט״ז שנראה שהיתה לפני הרי״ף וכן לפני המחבר נוסחא אחרת בגמ׳. ולפי גי׳ הרי״ף והמחבר רבינו טוביה והרמב״ם בה׳ מילה פ״ג. וסמ״ג עשין כ״א. אין לברך כ״א ברכה אחת. וכן הביא האבודרהם הל׳ ברכת המילה וכתב הטעם מפני שברכה זו במקום על המילה הוא. אבל בה״ג ור״ע גאון (לפנינו בסידור ר״עג דף נ״ג לא כתוב כן רק כמו שהביא המחבר) כתבו המל את העבדים מברך תחלה אקב״ו על המילה ואחר המילה מברך ברכה אחרת אקב״ו למול את העבדים. וכ״ה דעת הרא״ש ונשאל מן בעל ה״ג (כוונתו לרב יהודאי גאון מובא בתשובות הגאונים סי׳ מ״ה אות כ״ח) המל את העבדים אחת מברך או שתים והשיב המל מברך על המילה וצונו למול את העבדים כולל במקום להכניסו עכ״ל האבודרהם. וכן ראיתי בה״ג ה׳ מילה סי׳ ח׳ שכתב המל את העבדים ע״ש. וכן מובאים דברי ר׳ יהודאי גאון בס׳ העיטור ח״ב דף כ״ג ע״ב. ועי׳ במאור שבת שם סי׳ ל״ט. ור״ן באלפסי שם. וגם הטור יו״ד סי׳ רס״ז הביא ג״כ כנוסחת הרי״ף והמחבר המל מברך על מילת העבדים ולהטיף דם ברית והביא ג״כ בשם בעל העיטור המל אומר על המילה והמברך אומר למול את העבדים. וכ״ה מסקנת הרא״ש שהן שתי ברכות. ועיין מ״ש מרן ב״י שם. ולפלא בעיני מדוע הביא הטור זאת בשם בעל העיטור הלא גמרא מפורשת היא בשבת שם.

⁵³ ומצות מילה לברך מעומד. וכ״כ בחלק שני (פסיקתא זוטרתא פ׳ אמור דף כ״ט ע״ב ופ׳ שלח דף נ׳ ע״ד) ומובא בשמו בשבולי הלקט כ״י ערוגה י״ב סי׳ שס״ו ובשה״ל הנדפס ה׳ סוכה סי׳ קי״ח. ובתניא רבתי ענין אתרוג סוף סי׳ פ״ה וכן בשבולי הלקט כ״י ה׳ מילה סי׳ ד׳. ובתניא רבתי ה׳ מילה סימן צ״ד. כתבו צריך לברך על המילה מעומד. וכ״כ רבינו טוביה כו׳. וכן העיטור ח״ב דף ל״ד ע״ג כתב וז״ל: וכתב ר׳ טוביה מצות מילה צריך לברך מעומד כו׳. והוא כמו שהביא רבינו טוביה לפנינו. וכן עי׳ ברכי יוסף או״ח סי׳ ח׳ שהביא דבריו מפ׳ אמור. וסיים וכן ראיתי בפסיקתא כתב יד פ׳ לך לך כלשון הזה.

⁵⁴ א״ר ישמעאל. נדרים ל״א ע״ב.

⁵⁵ י״ג בריתות. עי׳ לעיל הערה ז׳.

⁵⁶ א״ר חגי בש״ר יצחק. ב״ר סוף פמ״ו. ושם הוא בשם ר׳ חגי לבד. ובויק״ר פכ״ה הגי׳ ר׳ יודן בש״ר יצחק. ובילקוט רמז פ״ב בלי שם האומר.

⁵⁷ להוציא ערלת הלב. עי׳ בב״ר פמ״ו על הכתוב ואתנה בריתי ביני וביניך. ובילקוט רמז פ״א.

⁵⁸ זה המשוך. ב״ר ספמ״ו. ילקוט רמז פ״ב. יבמות ע״ב ע״א.

⁵⁹ וכן אמרו רבותינו. שבת מ״א ע״א.

⁶⁰ אסור להניח. בגמ׳ שם א״ר אבא א״ר הונא אמר רב כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאלו כופר כו׳.

⁶¹ אלא במקום. זה ליתא בגמרא שם.

⁶² אנשים. בכ״י פלארענץ הגי׳ נשים.

⁶³ כי הא דרבא כי נחית לנהרא זקיף וכי סליק שחי. נוסחא אחרת בגמ׳ שבת שם. כי הא דרבא שחי ר׳ זירא זקיף.

⁶⁴ וכן רבנן. שבת שם.

⁶⁵ וגנאי הוא לאדם כו׳. עי׳ פסחים נ״א ע״א.

⁶⁶ א״ר יהושע בן קרחה. ב״ר פמ״ז. ילקוט רמז פ״ב.

⁶⁷ א״ר מנא. ב״ר שם. ילקוט שם.

⁶⁸ שרה לעמה. כן הביא גם הילקוט בשם ב״ר. אולם בב״ר הגי׳ היתה שרה לעצמה. ועיין ביפ״ת. ובגמ׳ ברכות י״ג ע״א שרי היא שרה. בתחלה נעשית שרה לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו.

⁶⁹ ויו״ד שנטל. ב״ר וילקוט שם.

⁷⁰ ר׳ יהודה אומר להיות לה בן. וברכתיה בחלב. ב״ר שם. וילקוט שם.

⁷¹ וצמקו דדי נשיהן. עיין פסיקתא פסקא שוש אשיש דף קמ״ו ע״ב. ובב״ר שם. ורש״י עה״ת.

⁷² כענין שלמעלה. לעיל י״ז ג׳.

⁷³ בכל מקום אתה מוצא. ב״ר פל״ד ופס״ז. ורבינו הביא ג״כ להלן תולדות (כ״ז מ״א).

⁷⁴ כי האיש אינו מזקין. ב״ר שם. וילקוט שם.

⁷⁵ משל למלך. ב״ר פמ״ז. ילקוט רמז פ״ב.

⁷⁶ אנונה. מלה יונית ורומית διαχιου ,annona. וכן בלשון סורי הוראתה ענין כלכול מזונות. עיין בייטראגע ח״א צד ט״ו.

⁷⁷ כלומר באמת. עי׳ ערוך ערך אבל. אמר להן אבל (עירובין ל״ח ע״א) פי׳ אמת ותרגום אבל שרה אשתך באמת עכ״ל וכן הביא רש״י בגמרא שם. ועי׳ רש״י עה״ת שם.

⁷⁸ כבר שמעתיך. ב״ר שם. וילקוט שם.

⁷⁹ דכתיב כל אלה. בב״ר שם מתחיל א״ר יצחק כל אלה שבטי יה. אין ספק אצלי שהמדפיסים חשבו שהשם יצחק מן סוף הפסוק אקים את יצחק הוא אמורא והוסיפו ״א״ר״ לפניה. ובאמת ליתא בילקוט בשם המדרש. וגם המחבר לא הביא המאמר בשמו. ודברי המדרש מוסבים על הכתוב ואת בריתי אקים את יצחק.

⁸⁰ אבל ישמעאל. הכוונה אצל ישמעאל כתיב י״ב נשיאים ודרש שאלו נקראים נשיאים. כלומר עננים. כמד״א נשיאים ורוח וגו׳. אבל אלו נקראו מטות. ושבט ומטה ענין אחד.

⁸¹ ארשב״ל. ב״ר שם וילקוט שם. וצ״ל אמר ר׳ לוי והיה כתוב ר״ל בר״ת וחשבו שהוא ריש לקיש וכתבו רשב״ל.

⁸² ר׳ אבהו אמר. בב״ר א״ר אייבו. ובילקוט שם רמז פ״ב בלי שם האומר.

⁸³ באברהם כתוב. ב״ר שם וילקוט שם. ועי׳ רש״י עה״ת.

⁸⁴ בשר ערלתו. בלי מלת את.

⁸⁵ בעיצומו של יום. ב״ר שם וילקוט שם.

⁸⁶ אראב״כ. ב״ר שם וילקוט שם. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״בר כהנא״.

⁸⁷ א״ר לוי. גי׳ אחרת היא בב״ר לפנינו ומובא בילקוט שם וכצ״ל אר״ל מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול בדק את עצמו ומצא עצמו מהול. א״ר ברכיה בההוא ענתא אוקיל ר״א בר כהנא לר׳ לוי א״ל שקרנא כזבנא את אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכרו ע״כ.