×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן⁠־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי⁠־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ (ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃ (ג) וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל⁠־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ (ד) אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃ (ה) וְלֹא⁠־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת⁠־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב⁠־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ (ו) וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃ (ז) {שביעי} וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת⁠־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃ (ח) וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ֠ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כׇּל⁠־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת⁠־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָא לְדֹרֹתָֽם׃ (י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כׇּל⁠־זָכָֽר׃ (יא) וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עׇרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃ (יב) וּבֶן⁠־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כׇּל⁠־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת⁠־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן⁠־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ (יג) הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ב וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃ (יד) וְעָרֵ֣ל׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־יִמּוֹל֙ אֶת⁠־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת⁠־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא⁠־תִקְרָ֥א אֶת⁠־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃ (טז) וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃ (יז) וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל⁠־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה⁠־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם⁠־שָׂרָ֔ה הֲבַת⁠־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃ (יח) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑יםג ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ (יט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת⁠־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ (כ) וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ד שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ (כא) וְאֶת⁠־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת⁠־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃ (כב) וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃ (כג) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת⁠־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כׇּל⁠־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כׇּל⁠־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כׇּל⁠־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מׇל אֶת⁠־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ (כד) {מפטיר} וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן⁠־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃ (כה) וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן⁠־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃ (כו) בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃ (כז) וְכׇל⁠־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת⁠־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן⁠־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אַֽחֲרֶ֖יךָ ל=אַֽחֲרֶ֖יךָ בגעיה ימנית
ב בֵּֽיתְךָ֖ ל=בֵּֽיתְךָ֖ בגעיה ימנית
ג אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל=אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑ים בגעיה ימנית
ד וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ =ל (למרות סימון הטעם כדי שיופיע אחרי האות למ״ד)
• ל-מקליד=וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ (ראו את הערת הנוסח בתחילת פרשת כי תשא [שמות ל,יב])
E/ע
הערותNotes
(א) ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה׳ אל אברם – רצה הקב״ה ליתן הפרש בין ישמעאל ליצחק. לפיכך הקדים המילה ללידת יצחק.
ויאמר אליו אני אל שדי1אני הוא שאמרתי לעולמי די. אני הוא שאמרתי די לערלה.
התהלך לפני והיה תמים2שכל זמן שהערלה בך אינך תמים.
3ד״א: והיה תמים – שאברם שמך והיה שמך אברהם. נהיה השם של אברהם אבינו שלם. שאברהם כנגד אברים שבאדם רמ״ח הוא אברהם.
(ג) ויפל אברם על פניו4לפי שלא מל עדיין. נופל ומדבר עמו. (ד) אני הנה בריתי אתך – אתך ולא עם אחר. (ה) ולא יקרא עוד שמך אברם5מיכן אמרו כל הקורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה.
והיה שמך אברהם – בעשה. ומה שאמרו אנשי כנסת הגדולה אתה הוא ה׳ אלהים אשר בחרת באברם (נחמיה ט׳:ז׳). 6סיפור הוא. כלומר היה אברם שמו וקראת שמו אברהם.
(ז) והקימותי את בריתי7שלשה עשר בריתות כתובים בפרשת מילה. כנגד שלשה עשרה מדות ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳ (שמות ל״ד:ו׳). שבזכות מילה מתרצה הקב״ה לישראל. (ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען8על מנת שתקבלו עליהם אלהותי. שנא׳ והייתי להם לאלהים. ואם ימולו בשר ערלתם יקבלו אלהותי. דכתיב זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. (ט) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור9א״ר יוחנן אמר רב מיכן למוהל שיהא מהול מי שהוא בן ברית. פרט למי שאינו מהול. (יא) ונמלתם – להביא מי שלא מלוהו בקטנותו שימול את עצמו. (יב) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם10תני הלוקח בר שפחתו של עובד כוכבים. ר׳ יוחנן אמר שימול לשמנה. דהא כתיב כל זכר אפי׳ בן שפחה. (יג) המול ימול11להוציא ערל מהול וגבעוני מהול שאינו כשר למול. ואשה כשרה למול. דקיי״ל כר׳ יוחנן דאמר אשה מהלה. 12וכן הלכה רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן.
ד״א: המול ימול13מילה ופריעה. שמי שמל ולא פרע כאילו לא מל.
ד״א: המול ימול14מילה וציצין המעכבים את המילה. ובשר החופה את רוב העטרה שצריך לימול.
ד״א: המול ימול15להביא הנולד כשהוא מהול. שצריך להטיף ממנו דם ברית. מפני שהערלה כבושה. 16דברי בית שמאי ובית הילל אומרים אינו צריך. 17והלכה כבית הילל. והלכתא כרב דאמר הלכה כתנא קמא. דאמר לא נחלקו אלא על נולד כשהוא מהול.
הלכות מילה18חל יום שמיני של זה שנולד כשהוא מהול להיות בשבת אינו דוחה את השבת שב״ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית וב״ה אומרים אינו צריך להטיף. 19והלכה כב״ה. ודחינין ליה עד יום ראשון. 20תנן במס׳ שבת ר׳ אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה. כלל א״ר עקיבה כל מלאכה שאפשר לה להעשות מערב שבת. אינה דוחה את השבת כגון השחזת האיזמל והבאתו. אבל מילה אי אפשר מאתמול ושריא. 21והלכה כר״ע ולא כר״א. 22וכי אמרינן דמכשירי מילה לא דחי שבת. קמי מילה. אבל בתר מילה דחי. 23עושין כל צרכי מילה. מלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליו אספלנית וכמון. אם לא שחק מערב שבת לועס בשניו ונותן. 24וביום טוב שוחקין לכתחלה סמנין משום דחזי לקדירה ואין עושין לה חלוק למילה בתחלה בשבת. אבל כורך עליה סמרטוט. וכורך על אצבעו ומביא. אפי׳ מחצר אחרת. דאתי עשה דאית ביה כרת ודחי לא תעשה.
25קטן נימול לשמנה ולתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות ולא יותר. כיצד כדרכו לשמנה נולד בין השמשות בחול נימול לתשעה 26מפני הספק. 27תניא אין מביאין איזמל בשבת. לא דרך רשות הרבים ולא דרך חצירות בלי עירוב. 28בין השמשות בערב שבת נימול לעשרה. לפי שהשבת הוא יום ט׳ ואינו דוחה את השבת מספק. ודחינין ליה עד יום ראשון שהוא עשירי. 29יום טוב שחל להיות אחר השבת. נימול לאחד עשר. לפי שנולד בין השמשות של ערב שבת. והוי שבת ספק תשיעי. ויו״ט שהוא אחר השבת הוי ספק עשירי. ואחר יום טוב ימול שהוא יום אחד עשר. 30ואם חלו ב׳ ימים טובים של ראש השנה להיות אחר השבת. הרי נימול בשלישי בשבת שהוא שנים עשר ללידתו. ואם תאמר והלא שני ימים טובים של ראש השנה לא יבא באחד בשבת ובשני בשבת. משום דחיות ולא ״א״ד״ו ראש. תשובה משכחת לה בעצרת שנים ימים טובים של אחר השבת. ואם תאמר והלא משנתינו שני ימים טובים של ראש השנה קתני. כך הצעת ההלכה. כי משנתינו קודם תקנת הדחיות נשנית. דמדחינין משום מתיא שלא יבא יום הכפורים בערב שבת או באחד בשבת שני שבתות כאחד. ולא נוכל לחלל אחד מהם. ויהא בזיון למת. לכך תקנו אלו הדחיות. שאם חל יום רביעי ר״ה. יום הכפורים יום ו׳. ואם ר״ה יום ו׳. יום הכפורים יום א׳. ואם ר״ה יום א׳. יום הכפורים יום ג׳. ולשנה הבאה יום ו׳. שאין בין עצרת לעצרת. ואין בין ר״ה לר״ה. אלא ד׳ ימים בלבד. ואם היה שנה מעוברת. בזמן שמרחשוון וכסליו כסדרן. כי בזמן שהשנה פשוטה. הולכת כסדר. אחד מלא ואחד חסר הם שנ״ד ימים. כי שנים עשר חודש מן שלשים יום. הם שלש מאות וששים יום. הוצא מהם ששה ימים לחדשים ששה החסרים. נשארו שנ״ד. וחמשים שבועות הם ש״נ ימים. נשארו ד׳ ימים שהן בין ר״ה לר״ה.
וא״ת היאך תקנו אחרונים תיקון הדחיות חידוש על תיקון הראשונים שהיו מקדשים ע״פ הראייה. בין באחד בשבת בין בד׳ ובין בו׳. בכל עת שהיתה הלבנה נראית. זו תשובתו. כי התורה אמרה 31אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כ״ג:ב׳). קריאת קידוש המועדים בישראל תלוים. שאפילו בימי הנביאים לא היו ישראל הולכים אלא אחר קידוש בית דין שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות י״ב:ב׳). כזה ראה וקדש. 32שאין הדבר תלוי בראיית הלבנה. כי אם בקידוש בית דין. שיהיו בית דין מעיינין בו. ואמרו מקודש מקודש. ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פ״א:ד׳-ה׳). ללמדך שאחר חוק קביעות החודש היו ישראל הולכים. שאפילו אם לא נראית הלבנה עד מ׳ יום. תאמר בדעתך שלא היו ישראל מקריבין קרבן מוסף החדש. והתורה אמרה זאת עולת חדש בחדשו (במדבר כ״ח:י״ד). אחר קביעת החודש אתה הולך להקריב קרבנו. ולא אחר ראיית הלבנה. אלא בחדשו בחידוש קביעתו. בין נראה ובין לא נראה. ואעפ״כ מצוה היא לישראל לקדש ע״פ הראייה. כענין העדות שנמסר לעדים להעיד בפיהם. מה שראו בעיניהם. אבל אם לא ראו בעיניהם ושמעו וידעו ונתבררו מפי הרואה 33ומפי המקבל הממון שאמר קבלתי והודה המקבל לא יעידו העדים. לכך נאמר או ראה או ידע (ויקרא ה׳:א׳). כך אע״פ שמצוה לקדש ע״פ הראייה אם לא נראה מקדשין אותו על הידועה.
ומה שחידשו הדחיות משום מתיא דאמרו רבנן 34במס׳ ר״ה בתורה נתחדשו. על תקנת ישראל. וכן מצינו כי חזקיהו מלך יהודה כיתת נחש הנחשת אשר עשה משה. 35כי בעוד הימים ההם היו ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן (מלכים ב י״ח:ד׳). ראה משה תיקנו להיות לאות בישראל לזכור נסי אלהינו. וכל השנים שעברו מימות משה ועד חזקיהו לא כיתתו אדם לא מלך ולא נביא עד שבא חזקיהו. וכמה ביערו אסא ויהושפט ושאר הצדיקים. מבערי האשרות והבעלים איך לא כיתתו זה הנחש. ועוד כמה עתידות אמר משה רבינו ולא היה יודע כי ישראל עתידין להקטיר לו. ולמה הניחו להיות מכשול לישראל. אלא כך דרך העולם. זה בדורו. וזה בדורו. וכולן המשרתים את אלהינו באמת נקראים עבדיו. ואין דור אחד יכול לתקן כל הדורות. אלא בכל דור ודור שרי ישראל מודיעין לעם ה׳ דרך ה׳ ומתקנין ומחדשין ומוסיפין על הראשונים על דרך עבודת אלהינו. הלא תראו כי אנשי כנסת הגדולה אמרו. 36והעמידו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה. חוץ מן מחצית השקל של כסף הכפורים (נחמיה י׳:ל״ג). וכתיב מצות והוא מצוה אחת. וכך אלו הדחיות תקנת ישראל הם בכל גליות ישראל. להיות שומרים קריאת מועדים כולם ביום אחד כל עם ה׳. ולא להיותם אגודות אגודות. זה היום וזה למחר. ויש לי להאריך בזה הענין. אבל עיקרו בענין המועדים. ולא הבאתי כל הדברים פה אלא גררה בעד המשנה שאמרה שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר שבת כו׳.
נשוב על ענין המילה 37שמילה בזמנה דוחה את השבת. דאתי מק״ו מצרעת. ומה צרעת שדוחה את העבודה. ועבודה דוחה את השבת. מילה דוחה אותה. 38שאם יש צרעת במילה קוצץ ואינו חושש משום דכתיב השמר בנגע הצרעת (דברים כ״ד:ח׳). דאתי עשה דימול ודוחה השמר שהוא בלאו. שבת שנדחית מפני העבודה. אינו דין שתהא מילה דוחה את השבת. והני מילי בזמנה. אבל שלא בזמנה. אינו דוחה לא שבת ולא יו״ט.
ומצוה למצוץ דם המילה39אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ומעברינין ליה.
40קטן שחלה נותנין לו כל שבעה להברותו. 41ותני לודא יום הבראתו כיום הולדו. ומסקנא 42עדיף יום הבראתו מיום הולדו. דיום הולדו לא בעינן מעת לעת. ויום הבראתו בעינן מעת לעת. 43וכן הלכה.
44וקטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שנתקשה ונראה מהול. אינו צריך למול. ואם לאו צריך למול.
45ת״ר המל אומר בא״י אמ״ה אקב״ו על המילה. ואבי הבן אומר אקב״ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. 46והעומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית. כן תכניסו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. 47והמברך אומר אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש. על כן בשכר זאת 48אל חי 49צוה להציל ידידות שאירנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה ה׳ כורת הברית.
ואלו הפסוקים שאומרים קודם החתימה טעות הוא שצריך לחתום עם אשר שם בבשרנו.
50ת״ר יש יליד בית שנימול לשמנה. ויש יליד בית שנימול לאחד. כיצד לקח שפחה ואח״כ ילדה. זהו יליד בית שנימול לשמנה. יליד בית שנימול לאחד. כגון שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה וילדה. ויש מקנת כסף נימול לשמונה. ויש מקנת כסף נימול לאחד. לשמנה כיצד. לקח מעוברת וילדה. לאחד כיצד. לקח שפחה ולדה עמה כיצד דבעי מהיל ליה. מל ולא טבל כאילו לא מל. והרי הוא כגוי. ומגעו עושה יין נסך המל את הגר אומר בא״י אמ״ה אקב״ו על המילה. והמברך אומר אקב״ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית. שאילמלי דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר אם לא בריתי יום ולילה 51חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג:כ״ה). 52וכן המל את העבדים. אומר בא״י אמ״ה אקב״ו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית.
53ומצות מילה לברך מעומד דילפינן ברכת העומר מן בקמה. וכתיב בעומר וספרתם לכם (ויקרא כ״ג:ט״ו). למדנו כל מצוה שנאמר בה לכם. מצותה בקומה. דומיא דברכת העומר. וכתיב במילה המול לכם. וכן בציצית והיו לכם לציצית. וכן בלולב ולקחתם לכם ביום הראשון. 54א״ר ישמעאל גדולה מילה שנכרתו עליה 55שלשה עשר בריתות. ומאוסה ערלה שנתגנו הגוים בה. דכתיב כי כל הגוים ערלים (שם ט׳:כ״ה).
נשוב אל הפרשה יד) וערל זכר אשר לא ימול56א״ר חגי בשם ר׳ יצחק וכי יש ערל נקבה. אלא ממקום שהוא ניכר אם זכר אם נקבה. משם מוהלין אותו. 57להוציא ערלת הלב. וערלת האוזן. וערלת שפתים.
את בריתי הפר58זה המשוך. 59וכן אמרו רבותינו ז״ל 60אסור להניח ידיו כנגד פניו של מטה בכניסתו למרחץ. שהוא כופר בבריתו של אברהם אבינו. 61אלא במקום שיש 62אנשים או בניו או חתניו ורוצה להצניע עצמו מהם לובש כעין מכנסיים. אבל לכבוש את המילה אסור בכניסתו. אבל ביציאתו מתכסה. 63כי הא דרבא כי נחית לנהרא זקוף. וכי סליק שחי. 64וכן רבנן דבי רב אשי. כי נחתי זקיפי וכי סלקי שחי. 65וגנאי הוא לאדם לרחוץ עם בניו ועם רבו במרחץ. ואם היה רבו צריך לתלמיד מותר.
(טו) ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה66א״ר יהושע בן קרחה יו״ד שנטל הקב״ה מן שרי. נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם. 67א״ר מנא לשעבר היתה 68שרה לעמה. עכשיו לכל באי העולם. 69ויו״ד שנטל משרי זכה להיות בראש שם יהושע. דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר י״ג:ט״ז). (טז) וברכתי אותה70ר׳ יהודה אומר להיות לה בן. וברכתיה בחלב. להניק בני מלכים שלא היו מאמינים בנס הזה 71וצמקו דדי נשיהן. והביאו בניהן לשרה להניקם. לכן נאמר וברכתיה בחלב. (יז) ויפל אברהם על פניו72כענין שלמעלה.
ויאמר בלבו73בכל מקום אתה מוצא בבני אדם הצדיקים אל לבו. וברשעים בלבו. חוץ מזה ויאמר בלבו על שהיה מתמה ואמר הלבן מאה שנה יולד. משום ואם שרה בת תשעים תלד. 74כי האיש אינו מזקין מלהוליד ואשה מזקנת.
(יח) ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך75משל למלך שהיה נותן לשר 76אנונה. אמר לו אני כופל לך אנונה שלך. אמר לו אותו השר. הלואי קדמייתא לא תמנע. כך לו ישמעאל יחיה לפניך. (יט) ויאמר אלהים אבל שרה אשתך77כלומר באמת שרה אשתך. ודומה לו אבל אשמים אנחנו (בראשית מ״ב:כ״א). והיא באמת. (כ) ולישמעאל שמעתיך78כבר שמעתיך על ידי מלאך הרבה ארבה את זרעך וגו׳. (כא) ואת בריתי אקים את יצחק79דכתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר (בראשית מ״ט:כ״ח). 80אבל ישמעאל שנים עשר נשיאים [שם]. כגון נשיאים ורוח וגשם אין (משלי כ״ה:י״ד). (כב) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם81אר״ש בן לקיש האבות הן הן המרכבה ויעל אלהים מעל אברהם. ויעל מעליו אלהים (בראשית ל״ה:י״ג). והנה ה׳ נצב עליו (שם כ״ח:י״ג). (כג) ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו׳82ר׳ אבהו אמר בשעה שמל אברהם אבינו את כל ילידי ביתו. העמידן גבעה של ערלות. וזרחה עליהם השמש והתליעו. והריח ריחן לפני המקום. והוא זוכר בכל דור ודור ברית אברהם אבינו. (כד) בהמולו בשר ערלתו83באברהם כתיב 84בשר ערלתו. לפי שנתמעך על ידי אשה. ובישמעאל כתוב בהמולו את בשר ערלתו. לפי שלא נתמעך ע״י אשה. (כו) בעצם היום הזה85בעיצומו של יום. כדי להרגיש כל העולם. שלא יאמרו בלילה נימול. ואם היינו יודעים לא היינו מניחין אותו לימול.
נמול אברהם86א״ר אבא בר כהנא הרגיש ונצטער כדי לקבל שכר. 87א״ר לוי מל אין כתוב אלא נמול. א״ר ברכיה בההיא שעתא אקיל. שבדק עצמו ונמצא מהול.
(כז) וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו – כולם ביחד נמצאו מהולים. לקיים מה שנאמר והבוטח בה׳ חסד יסובבנהו (תהלים ל״ב:י׳). שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב (תהלים קי״ט:קס״ב).
סליק פרשת לך.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 אני שאמרתי לעולם דיי. ב״ר פמ״ו. ילקוט רמז פ״א. ורש״י עה״ת.
2 שכל זמן שהערלה בך אינך תמים. עי׳ נדרים ל״א ב׳ שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר והיה תמים. וע״ע שם דף ל״ב ע״א לא נקרא תמים אלא ע״ש המילה שנא׳ והיה תמים. ועי׳ ב״ר פ״מ. וילקוט רמז פ״א. ופדר״א פכ״ט. ומובא ברש״י עה״ת בראשית י״ז א׳ וז״ל התהלך לפני במצות מילה. ובדבר הזה היה תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני.
3 ד״א והיה תמים. נדרים ל״ב ע״ב. וילקוט רמז פ״א. ותנחומא לך במאמר ילמדנו רבינו מהו שיהא מותר לאדם לרפאות מכתו בשבת.
4 לפי שלא מל עדיין. פדר״א פכ״ט. תנחומא לך בפ׳ ויפול אברהם על פניו.
5 מיכן אמרו. ברכות י״ג. ב״ר פמ״ו ופע״ח. ילקוט רמז פ״א.
6 סיפור הוא. כ״ה בב״ר פע״ח. אבל בפמ״ו הגי׳ דלמא שנייה היא. והכוונה אחת היא כי ״דלמא״ בל׳ ירושלמי הוא סיפור׳ וזה שמתרץ דלמא פי׳ ״ספור״ שנייה היא. דין אחר לו שמותר לומר גם אברם.
7 י״ג בריתות כתובים בפ׳ מילה. במשנה נדרים ל״א ע״ב ותנחומא לך. גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. ופי׳ הר״ן שלש עשרה בריתות נכתבו בפרשת המילה עכ״ל. וראיתי בפי׳ המשניות להרמב״ם ז״ל במשנה שם וגם בסוף ה׳ מילה מנה הי״ג בריתות. וז״ל ואלו מנינם ואתנה בריתי (בראשית י״ז ב׳). הנה בריתי (שם ד׳). והקמותי את בריתי (שם ז׳). לברית עולם (שם שם). את בריתי תשמור (שם ט). זאת בריתי (שם י׳). לאות ברית (שם י״א). והיתה בריתי (שם י״ג). לברית עולם (שם שם). בריתי הפר (שם י״ד). והקמותי את בריתי (שם י״ט). לברית עולם (שם שם). בריתי אקים (שם כ״א). עכ״ל. ומצאתי בירושלמי נדרים פ״ג ה״ט אמר רבי יוחנן בר מרייה כתיב ביום ההוא כרת ה׳ ברית את אברם לאמר [צ״ל כרת ה׳ את אברם ברית לאמר] (בראשית ט״ו י״ח) עד ואת בריתי אקים (שם י״ז כ״א) שלש עשרה בריתות. עיין בשירי קרבן שהקשה לפי הירושלמי איכא י״ד. וע״ש אולם הגי׳ משובשת וצ״ל וירא ה׳ אל אברם וגו׳ ואתנה בריתי (בראשית י״ז ב׳) עד ואת בריתי אקים י״ג בריתות. וכן הגיה הרב בעל פני משה כי האי קרא ביום ההוא לא כתיבא בפרשת מילה. אלא בכריתות ברית בין הבתרים ולפי זה לא חשב הרמב״ם מנינא אחרינא דלא כירושלמי. וסרה קושית הרב שירי קרבן על הרמב״ם ז״ל. ובמדרש תדשא פ״ה (בית המדרש ח״ג צד קס״ח) איתא כנגד י׳ מאמרות ברך הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון כו׳. וכנגד כן נתנסה אברהם י׳ נסיונות וכנגדן נאמרו עשר בריתות בפרשת מילה ע״כ. וכן במדרש במ״ר פי״ד כף אחת עשרה זהב כנגד י׳ מאמרות שנברא בהם העולם כו׳ וכנגד עשר בריתות האמורות בפרשת מילה (ובמדרש תדשא פ״י צד קע״ד חסר זה). והטעם אשר המדרש תשיב רק עשר בריתות. כי מונה וסופר הבריתות מן ואתנה בריתי עד בריתי הפר בפסוק י״ד שהם עשר אבל ג׳ בריתות שנאמרו אח״כ בפסוק י״ט וכ״א לא קחשיב. או יש לומר שהמדרש חשב רק הפסוקים. והם במספר עשר. ושלש פעמים ״לברית עולם״ שנאמרו בפסוק א׳ חשבינהו בחדא. ולא נמנו במספר.
8 ע״מ שתקבלו עליכם אלוהותי. ב״ר פמ״ו. ילקוט רמז פ״ב.
9 א״ר יוחנן אמר רב. בב״ר פמ״ו ר׳ הונא ור׳ יוחנן. ר׳ הונא אמר ואתה מיכן למוהל שיהא מהול (ר״ל אתה שתהיה מהול דוקא אז תמול אחרים) ור׳ יוחנן אמר המול ימול מכאן למוהל שיהא מהול (קרי ביה המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרים רש״י ע״ז כ״ז ע״א). ע״כ יש לתקן שצ״ל א״ר הונא מיכן למוהל שיהא מהול. וכן בע״ז כ״ז ע״א איתא מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה את בריתי תשמור (פירש״י וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים) ור׳ יוחנן אמר המול ימול (פירש״י הבאתי למעלה) תראה ג״כ שמה שהובא בפנים א״ר יוחנן אמר רב טעות הוא.
10 תני הלוקח. ב״ר פמ״ו. וילקוט רמז פ״ב. ושם הגי׳ הלוקח עובר שפחתו של עובד כוכבים ועי׳ שבת קל״ז ע״א.
11 להוציא ערל מהול וגבעוני מהול. עיין ע״ז כ״ז ע״א. ערבי מהול וגבנוני מהול פירש״י גבנוני אומה מהולה. צ״ל כמו שהביא המחבר גבעוני מהול. ובמקום ערל מהול הציגו בגמרא ערבי מהול. וכן ביבמות ע״א ע״א איתא לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול. ונרשם שם בצדו ס״א גבנוני. וגם רש״י שם כתב גבעוני מהול שם אומה שמוהלין עצמן. ועיין ירושלמי שבת פי״ט ה״א כותי אינו נול את ישראל מפני שמתכוין לשם הר גריזים.
12 וכן הלכה רב ור״י הלכה כר״י. הוא סיום המחבר לדינא לקוח משאלתות דרב אחאי גאון פ׳ וירא אות י״ט. וכן ריש שמות אות ל״ז. וכן הביא הרמב״ם ה׳ מילה פ״ב ה״א הכל כשרין למול ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש. וגם הרי״ף כתב כן דהלכה כר״י דקיי״ל רב ור״י הלכה כר״י. ועי׳ בכסף משנה שם. וגם הבה״ג כתב דאשה כשרה למול. ועי׳ בתוס׳ ע״ז שם ד״ה אשה שכתבו שיש לפסוק כרב דאין אשה כשרה למול דאע״ג דרב ור״י הלכה כר״י בהא הלכה כרב דברייתא דר׳ יהודה הנשיא קיימא כוותיה עכ״ל. ועיין בהגהות מיימוניות שם.
13 מילה ופריעה. ב״ר פמ״ו. וירושלמי שבת פי״ט ה״א (דף י״ז ע״א) ועי׳ בבלי שבת קל״ז ע״ב. יבמות ע״א ע״ב.
14 ד״א מילה וציצין המעכבין. ב״ר וירושלמי שם. ועי׳ שבת קל״ג ע״ב.
15 להביא הנולד כשהוא מהול. ב״ר וירושלמי שם.
16 דברי ב״ש וב״ה אומרים א״צ. שבת קל״ה ע״א. וב״ר וירושלמי שם.
17 והלכה כב״ה. עיין בגמרא בבלי שם ובירושלמי וב״ר שם. ועי׳ תוס׳ ד״ה לא נחלקו. ובשאילתות ריש וירא אות י׳.
18 חל יום שמיני. שבת קל״ה ע״א.
19 והלכה כב״ה. עיין בהרא״ש שבת שם. ועיין בשאילתות ריש וירא. ובהעמק שאלה שם. ופה אין המקום להאריך.
20 תנן במסכת שבת. דף ק״ל ע״א במשנה.
21 והלכה כר״ע. שם קל״ג ע״א.
22 וכי אמרינן דמכשירי מילה לא דחו שבת. הוא משאילתות וירא סי׳ י׳ בד״ה ברם צריך מה לומר לגוי. וז״ל אי נמי כי לא דחו מכשירים דקמי מילה כו׳ ועיין בהעמק שאלה אות ט׳.
23 עושין כל צרכי מילה. שבת קל״ג ע״א במשנה.
24 וביום טוב שוחקין לכתחלה. הוא דברי המחבר שהוסיף באמצע המשנה עפ״י מאמרם שם דף קל״ד ע״א.
25 קטן נימול. שבת קל״ז ע״א במשנה.
26 מפני הספק. הוספת רבינו וע״ש בפי׳ רש״י.
27 תניא אין מביאין. שבת ק״ל ע״ב. ומן תניא עד בלי עירוב הוא שלא במקום וראוי להיות למעלה אחר המלות ודחי לא תעשה.
28 בין השמשות בע״ש. שבת קל״ז ע״א במשנה.
29 יו״ט שחל להיות אחר השבת. שם במשנה.
30 ואם חלו ב׳ ימים טובים. במשנה שם ואם חלו ב׳ ימים של ר״ה. וכן הוספתי בפנים.
31 אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא ליתא מלת אלה. ואולי כוונתו. עה״כ אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם (שם שם ד).
32 שאין הדבר תלוי בראיית הלבנה. עיין רבינו בחיי פ׳ בא מה שהביא בשם רבינו חננאל ע״ש.
33 ומפי המקבל הממון כו׳. עי׳ ר״ה כ״ב ע״ב.
34 במס׳ ר״ה. דף כ׳ ע״א.
35 כי בעוד הימים ההם היו ישראל מקטרים לו. בקרא כי עד הימים ההמה.
36 והעמידו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה. בקרא והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה.
37 שמילה בזמנה דוחה את השבת. שבת קל״ב ע״א.
38 שאם יש צרעת. שם שם ע״ב.
39 א״ר פפא. שבת קל״ג ע״ב.
40 קטן שחלה. שבת קל״ז ע״א. אמר שמואל חלצתו חמה כו׳ ומובא בשאילתות אחרי מות סי׳ צ״ג.
41 ותני לודא. שם חכם. רש״י.
42 עדיף יום הבראתו. שבת שם. ויבמות ע״א ע״ב.
43 וכן הלכה. עי׳ רא״ש שם. ובקרבן נתנאל אות כ״ג.
44 קטן המסורבל בבשר. שבת קל״ז ע״ב. ומובא בשאילתות אחרי סי׳ צ״ג.
45 ת״ר המל אומר. שבת קל״ז ע״ב. תוספתא ברכות פ״ד.
46 והעומדים שם. כך הביא רב עמרם גאון צד נ״ב. וכ״ה גי׳ הרי״ף. ובגמרא שבת שם הגי׳ העומדין אומרין כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה וכו׳. ועי׳ בקרבן נתנאל שם אות כ״ה.
47 והמברך אומר. עד הסיום שצריך לחתום עם אשר שם בבשרנו. חסר בכ״י פלארענץ.
48 אל חי. בגמ׳ שם אל חי חלקנו.
49 צוה. עי׳ בהעיטור שם שהביא שנשאל מרב האי *צוה* או *צוה*. והשיב *צוה* ולא *צוה*.
50 ת״ר יש יליד בית. שבת קל״ה ע״ב.
51 חקות שמים וארץ לא שמתי. חסר אח״ז בא״י כורת הברית.
52 וכן המל את העבדים אומר כו׳ ולהטיף מהם דם ברית. חסר הסיום שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ. שנא׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי בא״י כורת הברית. או חסר מלת וכו׳. ובכ״י פלארענץ חסר המאמר הזה וכן המל את הגר. וכן הרי״ף שבת פי״ט דף קמ״ו ע״א הביא ג״כ כן. אולם בגמ׳ שבת שם אמרו המל את העבדים אומר אקב״ו על המילה והמברך אומר אקב״ו למול את העבדים. והעירותי בהערות שלי לתשובות הגאונים צד ט״ז שנראה שהיתה לפני הרי״ף וכן לפני המחבר נוסחא אחרת בגמ׳. ולפי גי׳ הרי״ף והמחבר רבינו טוביה והרמב״ם בה׳ מילה פ״ג. וסמ״ג עשין כ״א. אין לברך כ״א ברכה אחת. וכן הביא האבודרהם הל׳ ברכת המילה וכתב הטעם מפני שברכה זו במקום על המילה הוא. אבל בה״ג ור״ע גאון (לפנינו בסידור ר״עג דף נ״ג לא כתוב כן רק כמו שהביא המחבר) כתבו המל את העבדים מברך תחלה אקב״ו על המילה ואחר המילה מברך ברכה אחרת אקב״ו למול את העבדים. וכ״ה דעת הרא״ש ונשאל מן בעל ה״ג (כוונתו לרב יהודאי גאון מובא בתשובות הגאונים סי׳ מ״ה אות כ״ח) המל את העבדים אחת מברך או שתים והשיב המל מברך על המילה וצונו למול את העבדים כולל במקום להכניסו עכ״ל האבודרהם. וכן ראיתי בה״ג ה׳ מילה סי׳ ח׳ שכתב המל את העבדים ע״ש. וכן מובאים דברי ר׳ יהודאי גאון בס׳ העיטור ח״ב דף כ״ג ע״ב. ועי׳ במאור שבת שם סי׳ ל״ט. ור״ן באלפסי שם. וגם הטור יו״ד סי׳ רס״ז הביא ג״כ כנוסחת הרי״ף והמחבר המל מברך על מילת העבדים ולהטיף דם ברית והביא ג״כ בשם בעל העיטור המל אומר על המילה והמברך אומר למול את העבדים. וכ״ה מסקנת הרא״ש שהן שתי ברכות. ועיין מ״ש מרן ב״י שם. ולפלא בעיני מדוע הביא הטור זאת בשם בעל העיטור הלא גמרא מפורשת היא בשבת שם.
53 ומצות מילה לברך מעומד. וכ״כ בחלק שני (פסיקתא זוטרתא פ׳ אמור דף כ״ט ע״ב ופ׳ שלח דף נ׳ ע״ד) ומובא בשמו בשבולי הלקט כ״י ערוגה י״ב סי׳ שס״ו ובשה״ל הנדפס ה׳ סוכה סי׳ קי״ח. ובתניא רבתי ענין אתרוג סוף סי׳ פ״ה וכן בשבולי הלקט כ״י ה׳ מילה סי׳ ד׳. ובתניא רבתי ה׳ מילה סימן צ״ד. כתבו צריך לברך על המילה מעומד. וכ״כ רבינו טוביה כו׳. וכן העיטור ח״ב דף ל״ד ע״ג כתב וז״ל: וכתב ר׳ טוביה מצות מילה צריך לברך מעומד כו׳. והוא כמו שהביא רבינו טוביה לפנינו. וכן עי׳ ברכי יוסף או״ח סי׳ ח׳ שהביא דבריו מפ׳ אמור. וסיים וכן ראיתי בפסיקתא כתב יד פ׳ לך לך כלשון הזה.
54 א״ר ישמעאל. נדרים ל״א ע״ב.
55 י״ג בריתות. עי׳ לעיל הערה ז׳.
56 א״ר חגי בש״ר יצחק. ב״ר סוף פמ״ו. ושם הוא בשם ר׳ חגי לבד. ובויק״ר פכ״ה הגי׳ ר׳ יודן בש״ר יצחק. ובילקוט רמז פ״ב בלי שם האומר.
57 להוציא ערלת הלב. עי׳ בב״ר פמ״ו על הכתוב ואתנה בריתי ביני וביניך. ובילקוט רמז פ״א.
58 זה המשוך. ב״ר ספמ״ו. ילקוט רמז פ״ב. יבמות ע״ב ע״א.
59 וכן אמרו רבותינו. שבת מ״א ע״א.
60 אסור להניח. בגמ׳ שם א״ר אבא א״ר הונא אמר רב כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאלו כופר כו׳.
61 אלא במקום. זה ליתא בגמרא שם.
62 אנשים. בכ״י פלארענץ הגי׳ נשים.
63 כי הא דרבא כי נחית לנהרא זקיף וכי סליק שחי. נוסחא אחרת בגמ׳ שבת שם. כי הא דרבא שחי ר׳ זירא זקיף.
64 וכן רבנן. שבת שם.
65 וגנאי הוא לאדם כו׳. עי׳ פסחים נ״א ע״א.
66 א״ר יהושע בן קרחה. ב״ר פמ״ז. ילקוט רמז פ״ב.
67 א״ר מנא. ב״ר שם. ילקוט שם.
68 שרה לעמה. כן הביא גם הילקוט בשם ב״ר. אולם בב״ר הגי׳ היתה שרה לעצמה. ועיין ביפ״ת. ובגמ׳ ברכות י״ג ע״א שרי היא שרה. בתחלה נעשית שרה לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו.
69 ויו״ד שנטל. ב״ר וילקוט שם.
70 ר׳ יהודה אומר להיות לה בן. וברכתיה בחלב. ב״ר שם. וילקוט שם.
71 וצמקו דדי נשיהן. עיין פסיקתא פסקא שוש אשיש דף קמ״ו ע״ב. ובב״ר שם. ורש״י עה״ת.
72 כענין שלמעלה. לעיל י״ז ג׳.
73 בכל מקום אתה מוצא. ב״ר פל״ד ופס״ז. ורבינו הביא ג״כ להלן תולדות (כ״ז מ״א).
74 כי האיש אינו מזקין. ב״ר שם. וילקוט שם.
75 משל למלך. ב״ר פמ״ז. ילקוט רמז פ״ב.
76 אנונה. מלה יונית ורומית διαχιου ,annona. וכן בלשון סורי הוראתה ענין כלכול מזונות. עיין בייטראגע ח״א צד ט״ו.
77 כלומר באמת. עי׳ ערוך ערך אבל. אמר להן אבל (עירובין ל״ח ע״א) פי׳ אמת ותרגום אבל שרה אשתך באמת עכ״ל וכן הביא רש״י בגמרא שם. ועי׳ רש״י עה״ת שם.
78 כבר שמעתיך. ב״ר שם. וילקוט שם.
79 דכתיב כל אלה. בב״ר שם מתחיל א״ר יצחק כל אלה שבטי יה. אין ספק אצלי שהמדפיסים חשבו שהשם יצחק מן סוף הפסוק אקים את יצחק הוא אמורא והוסיפו ״א״ר״ לפניה. ובאמת ליתא בילקוט בשם המדרש. וגם המחבר לא הביא המאמר בשמו. ודברי המדרש מוסבים על הכתוב ואת בריתי אקים את יצחק.
80 אבל ישמעאל. הכוונה אצל ישמעאל כתיב י״ב נשיאים ודרש שאלו נקראים נשיאים. כלומר עננים. כמד״א נשיאים ורוח וגו׳. אבל אלו נקראו מטות. ושבט ומטה ענין אחד.
81 ארשב״ל. ב״ר שם וילקוט שם. וצ״ל אמר ר׳ לוי והיה כתוב ר״ל בר״ת וחשבו שהוא ריש לקיש וכתבו רשב״ל.
82 ר׳ אבהו אמר. בב״ר א״ר אייבו. ובילקוט שם רמז פ״ב בלי שם האומר.
83 באברהם כתוב. ב״ר שם וילקוט שם. ועי׳ רש״י עה״ת.
84 בשר ערלתו. בלי מלת את.
85 בעיצומו של יום. ב״ר שם וילקוט שם.
86 אראב״כ. ב״ר שם וילקוט שם. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״בר כהנא״.
87 א״ר לוי. גי׳ אחרת היא בב״ר לפנינו ומובא בילקוט שם וכצ״ל אר״ל מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול בדק את עצמו ומצא עצמו מהול. א״ר ברכיה בההוא ענתא אוקיל ר״א בר כהנא לר׳ לוי א״ל שקרנא כזבנא את אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכרו ע״כ.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×